פסק-דין בתיק ת"א 421-09-10

1. עסקינן בתביעה בסך 513,826 ש"ח שהגיש התובע נגד הנתבעים ותביעה שכנגד בסך 502,000 ש"ח (במסגרתה מבוקש גם צו עשה) שהגישה הנתבעת מס'  1 נגד התובע, אגב הסכם זיכיון להפעלת מכון הרזיה בעיר עפולה. 

מטעמי נוחות, התובע/הנתבע שכנגד יקרא להלן "התובע". הנתבעת מס' 1/התובעת שכנגד תיקרא להלן "הנתבעת". הנתבע מס' 2 יקרא להלן "הנתבע".

טענות התובע בתמצית

2. בתביעה נטען, כי הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בניהול רשת מכוני הרזייה הנושאים את השם "קשת מרפאות דיאטה". הנתבע הנו בעל מניותיה ומנהלה של הנתבעת.

בחודש 6/08 או בסמוך לכך, פנה התובע לנתבעת דרך מודעה  שהתפרסמה בעיתון והתעניין ברכישת זיכיון להפעלת מכון הרזייה. התובע שהינו בעל עבר צבאי ופנסיונר של חברת אגד, נעדר ניסיון קודם בתחום ניהול ו/או הפעלת מכון הרזייה, ומשכך הסתמך על מצגיהם של הנתבעים לאור ניסיונם העשיר בתחום זה.

3. במסגרת המו"מ לרכישת הזיכיון נפגש התובע עם הנתבע מספר פעמים. הנתבע עודד ו"דחף" את התובע לפתוח את סניף מכון ההרזיה מטעם הנתבעת דווקא בעיר עפולה והסביר לתובע כי מדובר במקום המצוי במיקום מעולה וכי למקום פוטנציאל רב להצליח.

הנתבע הציג בפני התובע מצגים שונים לפיהם אין כל מניעה שהתובע יפעיל את המכון בעצמו ובאופן אישי וכי הכנסות המכון יהיו כ - 40,000 ש"ח בחודש מינימום, כך שהתובע יוכל להרוויח לאחר ניכוי כל ההוצאות הכרוכות בניהול ואחזקת המכון, סך של כ - 12,000 ש"ח בחודש.

בנוסף, הבטיח הנתבע לתובע, כי יגיע למכון אחת לשבוע במשך כל תקופת הזיכיון וזאת על מנת ללוות ולסייע לתובע ו/או לעובדיו בהפעלת המכון.

4. ביום 29/7/08 נחתם בין הנתבעת לבין התובע הסכם זיכיון להפעלת מכון הרזיה בעיר עפולה (להלן: "ההסכם"), כאשר תמורת הזיכיון שילם התובע לנתבעת דמי זיכיון בסך של 35,000$ כערכם בשקלים.

עוד נקבע בהסכם, כי התובע ישלם לנתבעת תמלוגים חודשיים בסך של 20% מהפדיון החודשי של המכון וזאת במידה והפדיון יהיה גדול מ - 25,001 ש"ח. לטענת התובע הוא לא היה מיוצג בהסכם הזיכיון וההסכם נוסח ונערך על ידי הנתבעים ו/או על ידי מי מטעמם.

5. מיד לאחר חתימת ההסכם החל התובע באיתורו ושיפוצו של נכס בעיר עפולה לשם הפעלת המכון, הכל בהתאם להוראות ודרישות הנתבעים, כאשר התובע נושא בפועל בכל העלויות הנובעות והכרוכות בשכירות ו/או שיפוץ הנכס. ביום 27/10/08 נפתח המכון של התובע בעפולה.

התובע טוען, כי קיים את כל התחייבויותיו בהתאם להסכם ועמד בהן באופן ובצורה הטובה ביותר. אלא מאי, ששבועיים לערך לאחר פתיחת המכון הודיע לפתע הנתבע לתובע כי נוכח היותו של התובע גבר בכלל ונוכח חזותו הדתית בפרט, הרי שאינו יכול לעמוד בפני לקוחות המכון ולקחת חלק בהליכי המכירה ו/או השיווק של שיטת ההרזיה של הנתבעת וכי בעשותו כן פוגע התובע בנתבעת ו/או במכון ו/או בהכנסות באופן מהותי. משכך, עליו להותיר את הליכי המכירה ו/או השיווק בידי הפקידה שהועסקה במכון בלבד ואף ציין, כי באם לא ימנע התובע מלעמוד בפני לקוחות המכון ולקחת חלק בהליכי המכירה ו/או השיווק, הרי שאין בכוונתו להגיע יותר למכון, כפי שאכן עשה בפועל והדיר רגליו מן המכון.

6. בעניין זה מבהיר התובע, כי אילו הנתבעים היו מיידעים אותו מבעוד מועד בפרטים אלה, הרי שממילא לא היה מתקשר בהסכם עם הנתבעת.  מלבד מינו וחזותו של התובע אשר ממילא היו מוכרים וידועים לנתבעים עוד בטרם חתימת ההסכם, הרי שגם היה ידוע לנתבעים כי התובע מתעתד לנהל ולקחת חלק פעיל ומרכזי במכון, מכח היותו בעליו והמנהל של המכון (לרבות בהפעלתו ובהליכי המכירה והשיווק) וגם בשל כישורי המכירה ו/או השיווק הלא מספקים מצד הפקידה שהועסקה במכון.

עוד התברר לתובע לטענתו, כי בין המצגים אשר הוצגו לו טרם חתימת ההסכם בקשר עם הכנסות המכון (בסך של כ - 40,000 ש"ח מידי חודש) ובין ההכנסות החודשיות של המכון לאשורן, "כמרחק מזרח ומערב". לפי התובע, הכנסותיו הממוצעות של המכון היו בסך של כ - 18,000 ש"ח בחודש, כאשר לא זו בלבד שלאחר ניכוי כל ההוצאות הכרוכות בניהול ואחזקת המכון לא נותר לו כל רווח ו/או הכנסה כלשהי, אלא שברוב רובם של המקרים אף נאלץ להשלים מכיסו הפרטי חלק מההוצאות של המכון.

7. גם בהתחייבותם ללוות ולהדריך את התובע במהלך תקופת הפעלת המכון על ידו, לא עמדו הנתבעים. הנתבע הגיע למכון אחת לשבוע רק בשבועיים הראשונים לפעילות המכון ומאז הדיר את רגליו מהמכון. משפנה התובע לנתבע וביקש לברר את פשר העניין, הודיע לו האחרון כי הואיל והתובע לא אימץ את הוראתו ו/או הנחייתו לפיה אין התובע יכול לעמוד בפני לקוחות המכון ולקחת חלק בהליכי המכירה ו/או השיווק של שיטת ההרזיה של הנתבעת, הרי שאין בכוונתו להגיע למכון וללוות את התובע בהפעלתו. בכך תלה הנתבע גם את העדר רווחיות המכון.

8. ביום 28/4/10 ולאחר שנואש לטענתו מאדישות והיעדר תמיכת הנתבעים, כמו גם מהכנסות המכון אשר לא תאמו את המצגים שהוצגו לו בטרם ההתקשרות בהסכם והסבו לו הפסד כספי ניכר, סגר התובע את המכון.

9. התובע טוען להטעייה ו/או טעות ו/או רשלנות ו/או חוסר תום לב מצד הנתבעים, בכל הנוגע להתנהלותם ומצגיהם כמפורט לעיל ובמיוחד בכך שלא יידעו אותו, טרם ההתקשרות בהסכם, כי נוכח מינו ו/או חזותו הדתית, אינו יכול לעמוד בפני לקוחות המכון ולקחת חלק בהליכי המכירה ו/או השיווק של שיטת ההרזיה של הנתבעת. כמו כן, טוען הנתבע לאחריותו האישית של הנתבע בנסיבות העניין.

התובע עותר להשבת דמי הזיכיון, ההפסדים וההשקעות שהשקיע במכון, בסך כולל כל 273,826 ש"ח וכן להפסד השתכרות בסך של 240,000 ש"ח בגין התקופה בה פעל המכון (לפי 12,000 ש"ח לחודש).

טענות הנתבעים בתמצית

10. הנתבעים טוענים, כי הנתבע איננו בעל מניות ואיננו דירקטור בנתבעת. הנתבע הינו מנכ"ל של הנתבעת. צירופו כנתבע נעשה ללא כל עילה מבוססת ועל סמך טענות שאין להן בסיס עובדתי או משפטי ואין כל יריבות בינו לבין התובע. לפי הנתבע, דין התביעה נגדו להיות מסולקת על הסף מטעמי חוסר יריבות ו/או מחמת שהתביעה נגדו הינה טרדנית וקנטרנית.